מספרים בערבית מדוברת: מ-1 עד 1000 עם תעתיק בעברית — מחירים, שעות וגילים
מספרים הם הדבר הראשון שצריך ברגע שיוצאים מהכיתה אל הרחוב: בשוק, בבית הקפה, כששואלים מה השעה או בן כמה מישהו. החדשות הטובות: רוב המספרים בערבית מדוברת קרובים מאוד לעברית — שבע/سبعة, שש/ستة, עשר/عشرة — והכל נבנה מעשרת המספרים הראשונים.
כאן הכל במקום אחד, בערבית פלסטינית מדוברת ולא בספרותית של בית הספר: 1 עד 10, 11 עד 19, העשרות, מאה ואלף, איך מחברים 21 ו-150, איך אומרים מחיר, שעה, טלפון וגיל, הכלל הדקדוקי היחיד שחשוב — ובסוף הטעויות שכל מתחיל עושה. כל מילה בכתב ערבי, בתעתיק עברי מנוקד ובתרגום.
1 עד 10
עשרת המספרים הראשונים הם הבסיס: מהם בונים את 11 עד 19, את העשרות ואת המאות. לכל מספר יש כאן עמוד משלו עם הגייה, דוגמאות ודיאלוג קצר — לחצו על התעתיק.
שני מספרים נשמעים אחרת ממה שלמדתם בבית הספר: 2 הוא תְנֵין ולא אִת'נַאן, ו-8 הוא תְמַאנְיֶה עם ת' רגילה. ואפס הוא צִפֶר (صفر) — תצטרכו אותו במספרי טלפון.
מ-11 עד 19 לוקחים את היחידה ומדביקים לה את הסיומת ־טַאשׁ (אחרי 1, 2 ו-6 פשוט ־אַשׁ), שריד של המילה עשר. הטעם תמיד על הסיומת: חְדַאשׁ, טְנַאשׁ, תַלַתַّאשׁ.
בחלק מהכפרים תשמעו בסיומת ע' קלה — חְדַאעַשׁ, טְנַאעַשׁ — ושתי הצורות מובנות לכולם. ומ-11 ומעלה שם העצם שאחרי המספר בא ביחיד: חַ'מְסְטַאשׁ סַנֶה (חמש-עשרה שנה), עִשְׁרִין שֵׁיכֶּל (עשרים שקל).
11 · حداش · חְדַאשׁ · אחת-עשרה
12 · طناش · טְנַאשׁ · שתים-עשרה
13 · تلتّاش · תַלַתַّאשׁ · שלוש-עשרה
14 · أربعتاش · אַרְבַּעְטַאשׁ · ארבע-עשרה
15 · خمستاش · חַ'מְסְטַאשׁ · חמש-עשרה
16 · ستّاش · סִתַّאשׁ · שש-עשרה
17 · سبعتاش · סַבַּעְטַאשׁ · שבע-עשרה
18 · تمنتاش · תַמַנְטַאשׁ · שמונה-עשרה
19 · تسعتاش · תִסַעְטַאשׁ · תשע-עשרה
20 · عشرين · עִשְׁרִין · עשרים
העשרות, 100 ו-1000
העשרות נבנות מהיחידות עם הסיומת ־ִין, בדיוק כמו ־ים בעברית: שלושים/תַלַאתִין, ארבעים/אַרְבְּעִין. מאה היא מִיֶّה — י' כפולה, כאילו אומרים "מי-יה" מהר — ואלף היא אַלְף, הברה אחת.
מאתיים ואלפיים הן צורות זוגי, שוב כמו בעברית: מִיתֵין, אַלְפֵין. מ-300 עד 900 מצרפים את היחידה הקצרה (בלי ה-ה') למִיֶّה: תְלַאת מִיֶّה, חַ'מְס מִיֶّה. אלפים אומרים עם תַלַאף: תְלַת תַלַאף (3000).
30 · تلاتين · תַלַאתִין · שלושים
40 · أربعين · אַרְבְּעִין · ארבעים
50 · خمسين · חַ'מְסִין · חמישים
60 · ستين · סִתִּין · שישים
70 · سبعين · סַבְּעִין · שבעים
80 · تمانين · תְמַאנִין · שמונים
90 · تسعين · תִסְעִין · תשעים
100 · مية · מִיֶّה · מאה
200 · ميتين · מִיתֵין · מאתיים
300 · تلات مية · תְלַאת מִיֶّה · שלוש מאות
500 · خمس مية · חַ'מְס מִיֶّה · חמש מאות
1000 · ألف · אַלְף · אלף
2000 · ألفين · אַלְפֵין · אלפיים
3000 · تلت تلاف · תְלַת תַלַאף · שלושת אלפים
איך מחברים מספרים: 21 זה "אחד ועשרים"
כאן הסדר הפוך מהעברית של היום: קודם היחידה, אחר כך ו' החיבור ואז העשרת — בדיוק כמו "אחד ועשרים" בעברית של פעם. היחידה נשארת בצורה המלאה, עם ה-ה' בסוף, גם כשאחריה בא שם עצם: חַ'מְסֶה וּעִשְׁרִין שֵׁיכֶּל.
במספרים גדולים אומרים את האלפים והמאות כרגיל, ורק העשרת והיחידה מתהפכות: 123 הוא "מאה ושלוש ועשרים". ה-و מבוטאת וּ קצרה ונדבקת למילה שאחריה.
21 · واحد وعشرين · וַאחֶד וּעִשְׁרִין · עשרים ואחת
22 · تنين وعشرين · תְנֵין וּעִשְׁרִין · עשרים ושתיים
25 · خمسة وعشرين · חַ'מְסֶה וּעִשְׁרִין · עשרים וחמש
במספרים 3 עד 10, כשהם באים לפני שם עצם, ה-ة בסוף נופלת והמספר מתקצר. זה הכלל היחיד במדריך שבאמת צריך לזכור, והוא מסביר למה אותו מספר נשמע פעם תַלַאתֶה ופעם תְלַאת.
תַלַאתֶה לבד = שלוש. אבל תְלַאת וְלַאד (تلات ولاد) = שלושה ילדים, ותְלַאת דַקַאיֶק (تلات دقايق) = שלוש דקות — בלי ה-ה'. שם העצם בא ברבים, בדיוק כמו בעברית. אותו דבר: אַרְבַּע אַיַّאם (ארבעה ימים) · חַ'מְס דַקַאיֶק (חמש דקות) · סִתّ שְׁהוּר (שישה חודשים).
כשסופרים לבד — "אחד, שניים, שלושה" — או כשעונים על "כמה?" במילה אחת, משתמשים בצורה המלאה עם ה-ה': כַּם וַלַד עִנְדַכּ? — עִנְדִי תַלַאתֶה (כמה ילדים יש לך? — יש לי שלושה).
עוד שלושה פרטים קטנים: אצל הרבה דוברים "ימים" מקבלים ת' דבוקה — תְלַת תִיַّאם (تلت تيام) לצד תְלַאת אַיַّאם, שתי הצורות נכונות. עם כסף שומעים גם את הצורה המלאה — עַשַׁר שֵׁיכֶּל וגם עַשַׁרַה שֵׁיכֶּל. ואת "שניים" בדרך כלל לא אומרים בכלל: מוסיפים לשם העצם סיומת זוגי ־ֵין — יוֹמֵין (יומיים), סַאעְתֵין (שעתיים), וַלַדֵין (שני ילדים). רק כשמזמינים משהו אומרים תְנֵין: תְנֵין אַהְוֶה.
3 · تلات ولاد · תְלַאת וְלַאד · שלושה ילדים
4 · أربع بنات · אַרְבַּע בַּנַאת · ארבע בנות
5 · خمس دقايق · חַ'מְס דַקַאיֶק · חמש דקות
6 · ست شهور · סִתّ שְׁהוּר · שישה חודשים
7 · سبع ساعات · סַבַּע סַאעַאת · שבע שעות
8 · تمن تيام · תְמַן תִיַّאם · שמונה ימים
9 · تسع سنين · תִסַע סְנִין · תשע שנים
10 · عشر شيكل · עַשַׁר שֵׁיכֶּל · עשרה שקלים
1 · ولد واحد / بنت وحدة · וַלַד וַאחֶד / בִּנֶת וַחְדֶה · ילד אחד / ילדה אחת — האחד בא אחרי שם העצם
11 ומעלה · عشرين ولد · עִשְׁרִין וַלַד · עשרים ילדים — שם העצם ביחיד
מחירים וכסף בשוק
בשוק המספרים הופכים לכסף. השאלה הבסיסית היא אַדֵّישׁ חַאּוֹ? (قديش حقّو؟ — כמה זה עולה?), ובקיצור בִּכַּם? (بكم؟ — בכמה?). התשובה מגיעה עם ב' לפני המספר: בְּעַשַׁרַה שֵׁיכֶּל — בעשרה שקל. שקל הוא פשוט שֵׁיכֶּל (شيكل), ומַצַّארִי (مصاري) זה כסף. מחירים עגולים אומרים עם העשרות, ומחירים "שבורים" עם הכלל של 21: חַ'מְסֶה וּעִשְׁרִין שֵׁיכֶּל.
ואם המחיר גבוה מדי, יש משפטים שכולם בשוק מכירים — התמקחות היא חלק מהמשחק, לא עלבון:
بكم هاد؟ · בִּכַּם הַאד? · בכמה זה?
الكيلو بكم؟ · אֶלְכִּילוֹ בִּכַּם? · כמה הקילו?
نص كيلو بندورة · נֻצّ כִּילוֹ בַּנְדוֹרַה · חצי קילו עגבניות
خليها بخمسين · חַ'לִّיהַא בְּחַ'מְסִין · תעשה את זה בחמישים
ما معي فراطة · מַא מַעִי פְרַאטַה · אין לי כסף קטן
خلّي الباقي · חַ'לִّי אֶלְבַּאקִי · שמור את העודף
מה השעה? אֶ-סַّאעַה כַּם?
שואלים אַדֵّישׁ אֶ-סַّאעַה? (قديش الساعة؟) או אֶ-סַّאעַה כַּם? (الساعة كم؟). עונים "השעה" ואחריה המספר בצורה המלאה: אֶ-סַّאעַה תַלַאתֶה — השעה שלוש. חצי היא נֻצّ, רבע הוא רֻבְּע, שליש (עשרים דקות) הוא תִלְת, ו"פחות" הוא אִלַّא — "רבע לארבע" הוא מילולית "ארבע פחות רבע".
אין 15:00 בערבית מדוברת — משתמשים בשעון של 12 ומוסיפים את חלק היום: אֶ-צֻّבֶּח (בבוקר), בַּעֶד אֶ-צֻّ'הֶר (אחר הצהריים), אֶלְמַסַא (בערב), בִּלֵّיל (בלילה). דקות בודדות באות אחרי ו': תַלַאתֶה וּחַ'מְסֶה (שלוש וחמישה).
الساعة تلاتة · אֶ-סַّאעַה תַלַאתֶה · השעה שלוש
تلاتة ونص · תַלַאתֶה וּנֻצّ · שלוש וחצי
تلاتة وربع · תַלַאתֶה וּרֻבְּע · שלוש ורבע
أربعة إلا ربع · אַרְבְּעַה אִלַّא רֻבְּע · רבע לארבע
تلاتة وتلت · תַלַאתֶה וּתִלְת · שלוש ועשרים דקות
أربعة إلا خمسة · אַרְבְּעַה אִלַّא חַ'מְסֶה · חמישה לארבע
الساعة عشرة الصبح · אֶ-סַّאעַה עַשְׁרַה אֶ-צֻّבֶּח · עשר בבוקר
بعد ساعة / بعد ساعتين · בַּעֶד סַאעַה / בַּעֶד סַאעְתֵין · בעוד שעה / בעוד שעתיים
نص ساعة · נֻצّ סַאעַה · חצי שעה
מספרים בשימוש יומיומי
ככה זה נשמע בפועל, במשפטים שתגידו כבר השבוע — שימו לב איך המספר מלא אחרי "השעה" וקצר לפני "דקות":
בשיעורי המספרים ב-Yalla שומעים כל מספר מפי מורה, ואז מתרגלים אותו במחיר, בשעה ובדיאלוג קצר — כי מספר שאמרתם בקול פעם אחת נשאר.
מחיר:אַדֵّישׁ חַאּוֹ? — עִשְׁרִין שֵׁיכֶּל (כמה זה עולה? עשרים שקל)
תור: אַנַא רַקֶם תַלַאתֶה (أنا رقم تلاتة — אני מספר שלוש בתור)
אוטובוס: בַּאץ רַקֶם חַ'מְסְטַאשׁ (باص رقم خمستاش — אוטובוס מספר 15)
מספרי טלפון וגילים
מספר טלפון מכתיבים ספרה-ספרה, בצורה המלאה, ואפס הוא צִפֶר (صفر): 052 הוא צִפֶר חַ'מְסֶה תְנֵין. יש מי שמקבץ זוגות — תְנֵין וּחַ'מְסִין ל-52 — אבל ספרה-ספרה תמיד מובן.
גיל שואלים עם המילה עֻמֶר (عمر — גיל): אַדֵّישׁ עֻמְרַכּ? לגבר, אַדֵّישׁ עֻמְרֶכּ? לאישה. עונים עֻמְרִי + המספר + סַנֶה (שנה, ביחיד מ-11 ומעלה): עֻמְרִי תַלַאתִין סַנֶה. אצל ילדים, מ-3 עד 10, המספר מתקצר ו"שנים" ברבים: עֻמְרוֹ תְלַאת סְנִין. בשיחה מהירה מוותרים על "שנה": עֻמְרִי חַ'מְסֶה וּעִשְׁרִין.
شو رقم تلفونك؟ · שׁוּ רַקֶם תַלַפוֹנַכּ? · מה מספר הטלפון שלך?
صفر خمسة تنين · צִפֶר חַ'מְסֶה תְנֵין · 052
قديش عمرك؟ · אַדֵّישׁ עֻמְרַכּ? · בן כמה אתה?
عمري تلاتين سنة · עֻמְרִי תַלַאתִין סַנֶה · אני בן שלושים
عمري خمسة وعشرين · עֻמְרִי חַ'מְסֶה וּעִשְׁרִין · אני בן עשרים וחמש
عمره تلات سنين · עֻמְרוֹ תְלַאת סְנִין · הוא בן שלוש
عمرها سبعتاش سنة · עֻמְרְהַא סַבַּעְטַאשׁ סַנֶה · היא בת שבע-עשרה
טעויות נפוצות — ומה להגיד במקום
רוב הטעויות של דוברי עברית מגיעות משני מקומות: מהערבית הספרותית של בית הספר ומהסדר של העברית. אף אחת מהן לא תמנע מכם להיות מובנים — אבל תיקון קטן הופך לומד לדובר.
ספרותית במקום מדוברת: ثلاثة (ת'לאת'ה) ו-ثمانية (ת'מאניה) הן מהחדשות. ברחוב אומרים תַלַאתֶה ותְמַאנְיֶה, עם ת' רגילה. אותו דבר: תְנֵין ולא אִת'נַאן, חְדַאשׁ ולא אִחְדַא עַשַׁר, תַלַאתִין ולא ת'לאת'ון.
סדר הפוך: 21 הוא וַאחֶד וּעִשְׁרִין — היחידה קודם. "עִשְׁרִין וּוַאחֶד" יובן, אבל יישמע כמו תרגום מעברית.
ה-ה' שנופלת — ושלא נופלת: תְלַאת וְלַאד, לא תַלַאתֶה וְלַאד. אבל במספר מורכב היחידה נשארת מלאה גם לפני שם עצם: חַ'מְסֶה וּעִשְׁרִין שֵׁיכֶּל.
הטעם: תַלַאתֶה — הדגש על "לַא" באמצע, לא על ההברה האחרונה. ב-11 עד 19 הדגש תמיד על ־טַאשׁ בסוף, ובעשרות על ־ִין. מִיֶّה היא הברה וחצי, לא "מִיָּה" ארוכה, ואַלְף היא הברה אחת.
נקבה: חדשות טובות — בניגוד לעברית (שלוש/שלושה), במדוברת 3 עד 10 לא משתנים לפי מין: תְלַאת וְלַאד ותְלַאת בַּנַאת. רק 1 ו-2 מקבלים צורת נקבה: וַחְדֶה (وحدة) ותִנְתֵין (تنتين). הכלל ההפוך והמסובך של הספרותית פשוט לא קיים ברחוב.
א' או כּ: את ה-ق ב"כמה" תשמעו בערים כ-א' (אַדֵّישׁ) ובכפרים רבים כ-כּ (כַּדֵّישׁ). שתי הצורות נכונות — בחרו אחת והישארו איתה.
שאלות נפוצות
איך אומרים מספרים בערבית מדוברת?
אחד וַאחֶד, שניים תְנֵין, שלוש תַלַאתֶה, ארבע אַרְבְּעַה, חמש חַ'מְסֶה, שש סִתֶּה, שבע סַבְּעַה, שמונה תְמַאנְיֶה, תשע תִסְעַה, עשר עַשְׁרַה. רובם קרובים מאוד לעברית, ומהם נבנים כל השאר: 11 עד 19 עם הסיומת ־טַאשׁ, והעשרות עם ־ִין.
איך אומרים 13 בערבית מדוברת?
13 הוא תַלַתַّאשׁ (تلتّاش). כל המספרים 11 עד 19 נבנים מהיחידה עם הסיומת ־טַאשׁ: 11 חְדַאשׁ, 12 טְנַאשׁ, 14 אַרְבַּעְטַאשׁ, 15 חַ'מְסְטַאשׁ, 16 סִתַّאשׁ, 17 סַבַּעְטַאשׁ, 18 תַמַנְטַאשׁ, 19 תִסַעְטַאשׁ.
איך אומרים 21 בערבית מדוברת?
וַאחֶד וּעִשְׁרִין (واحد وعشرين) — קודם היחידה, אחר כך העשרת, כמו "אחד ועשרים" בעברית של פעם. אותו סדר בכל המספרים: 35 חַ'מְסֶה וּתַלַאתִין, 99 תִסְעַה וּתִסְעִין, 150 מִיֶّה וּחַ'מְסִין.
מה ההבדל בין תלאתה לתלאת?
תַלַאתֶה היא הצורה לספירה עצמאית, ותְלַאת היא הצורה שלפני שם עצם. הכלל תקף למספרים 3 עד 10: לפני שם עצם הסיומת נופלת ושם העצם בא ברבים, למשל תְלַאת וְלַאד (שלושה ילדים) ותְלַאת דַקַאיֶק (שלוש דקות).
איך אומרים "כמה זה עולה" בערבית מדוברת?
אַדֵّישׁ חַאּוֹ? (قديش حقّو؟), או בקיצור בִּכַּם? (بكم؟). עונים עם ב' לפני המספר: בְּעַשַׁרַה שֵׁיכֶּל — בעשרה שקל. "יקר מאוד" זה עַ'אלִי כְּתִיר, ו"מחיר אחרון?" זה אַאחֶ'ר סִעֶר?
אַדֵّישׁ עֻמְרַכּ? (قديش عمرك؟) לגבר, אַדֵّישׁ עֻמְרֶכּ? לאישה. עונים עֻמְרִי + המספר + סַנֶה: עֻמְרִי תַלַאתִין סַנֶה — אני בן שלושים. לגיל 3 עד 10 אומרים סְנִין ברבים: עֻמְרוֹ תְלַאת סְנִין.
האם המספרים בערבית דומים לעברית?
מאוד. שש/ستة, שבע/سبعة, עשר/عشرة, שלוש/تلاتة כולם מאותם שורשים שמיים, וגם העשרות נבנות באותה דרך (שלושים/תַלַאתִין). ההבדל העיקרי הוא שה-ש' העברית הופכת לעיתים ל-س או ת בערבית.
איך אומרים מאה ואלף בערבית?
מאה היא מִיֶّה (مية) ואלף היא אַלְף (ألف). מאתיים היא מִיתֵין ואלפיים אַלְפֵין, בצורת הזוגי. מ-300 מצרפים את היחידה הקצרה: תְלַאת מִיֶّה (300), חַ'מְס מִיֶّה (500), ועם אלפים: תְלַת תַלַאף (3000).